פסק-דין בתיק הפ"ב 54321-06-12

1.                  שתי בקשות לביטול פסק בוררות שניתן ביום 15.5.12 על ידי הבורר עורך דין י' נחשון (בהתאמה, " פסק הבוררות" ו" הבורר").

2.                  בתיק הפ"ב 54321-06-12 עותר עו"ד א' תבור (" תבור") לביטולו של פסק הבוררות (" בקשת תבור") ובתיק הפ"ב 1266-07-12 עותר י' שחר (" שחר") לביטולו של פסק הבוררות (" בקשת שחר").

רקע

3.                  שחר נפגע בתאונת דרכים, ותבור ייצג אותו בהליכים משפטיים הן בפני המוסד לביטוח לאומי (" מל"ל") והן בתביעה שהוגשה לבית המשפט לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (" פלת"ד") (ת"א 18363/05 בבית משפט השלום בחיפה). ביום 12.10.09 נחתמו בין שחר לבין תבור שני הסכמים המסדירים את נושא שכר טרחתו של תבור (נספחים 3 ו-4 לבקשת שחר ובהתאמה, נספחים 2 ו-3 לבקשת תבור). הסכם אחד התייחס לנושא שכר הטרחה בתביעת המל"ל (נספח 3 לבקשת שחר) (" הסכם מל"ל") וההסכם האחר התייחס לתביעת הפלת"ד (נספח 4 לבקשת שחר) (" הסכם הפלת"ד").

4.                  בכל אחד מן ההסכמים נכללה הוראה שלפיה כל המחלוקות בנוגע לשכר טרחה ולהוצאות שתבור זכאי להם יועברו להכרעת בורר שימונה בידי לשכת עורכי הדין בחיפה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלת שכר הטרחה המגיע לתבור בקשר עם תביעת המל"ל (סוגיית שכר טרחתו של תבור בקשר עם תביעת הפלת"ד יושבה ואינה עומדת לדיון). ביום 9.3.11 מינתה מי שהייתה באותה עת יו"ר ועד מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין את הבורר, ולאחר שהוא שקל את טענות הצדדים הוא הוציא תחת ידו את פסק הבוררות, שבו הוא קבע שתבור זכאי לשכר טרחה בשיעור של 9% (בצירוף מע"מ) מן הסכום של 1,650,000 ש"ח, שאותו הוא קבע כסכום תגמולי המל"ל המהוונים בניכוי סכומים מסוימים (שאין צורך לפרטם בגדר פסק דין זה). בסופו של דבר הוא הורה כי על שחר לשלם לתבור סכום של 125,000 ש"ח, וסכום זה כולל שכר טרחת עורך דין בגין הליך הבוררות ומע"מ.

5.                  כאמור, שני הצדדים עתרו לביטולו של פסק הבוררות.

טענות שחר

6.                  עיקר טענתו של שחר היא שבניגוד למוסכם בהסכם המל"ל,  הבורר פסק שעל שחר לשלם את שכר הטרחה שהוסכם עליו כאחוזים מהתגמולים על בסיס סכום תגמולי מל"ל מהוונים, בעוד אשר לפי לשון סעיף 2.3.1 של ההסכם תבור זכאי לשכר טרחה רק מתוך התשלומים העיתיים שישולמו לשחר.

7.                  שחר טוען עוד שקביעתו של הבורר שיש לחייב אותו בשכר טרחה על יסוד הסכום המהוון של תשלומי מל"ל היא בבחינת חריגה מסמכותו, שכן המחלוקת שנמסרה להכרעתו הייתה אך ורק בנושא סכום שכר הטרחה כפי שזה נקבע בהסכם בין הצדדים.

8.                  נטען גם שקביעת שכר הטרחה בתשלום אחד, על בסיס חישוב מהוון של תשלומים עיתיים הצפויים להתקבל ממל"ל, היא בלתי סבירה ועולה כדי עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (" החוק"). עוד נטען כי בנסיבות העניין מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק, שכן הבורר לא הכריע בעניין שנמסר להכרעתו, וכן נטען כי הסכם שכר הטרחה הוא מקפח וכי הבורר התעלם מטענתו של שחר שיש לבטלו.

9.                  בתשובתו לבקשת שחר טען תבור שאין בסיס לטענת שחר שהבורר חרג מסמכותו. לטענתו, פסיקת הבורר מצויה בדלת האמות של הסמכות הנתונה לבורר מכוח פסקה י"ד של התוספת הראשונה לחוק, היינו, לפעול " ... בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך...". לטענה בדבר קיומה של עילת ביטול מכוח סעיף 24(5) לחוק, השיב תבור שסעיפים 5 ו-14 לפסק הבוררות מלמדים שהבורר שקל את טענתו של שחר ודחה אותה, ולכן לא ניתן לומר שהבורר לא הכריע בטענותיו. לעניין עילת הביטול לפי סעיף 24(10) לחוק השיב תבור כי נסיבות העניין אינן מקימות עילה זו שלטענתו מיוחדת למקרים חריגים, כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, גילוי עובדות וראיות חדשות, תרמית וכדומה.

טענות תבור

10.              תבור טוען שיש לבטל את פסק הבוררות ולהחזיר את העניין לבורר, וכמו שחר גם הוא טוען לקיומן של עילות הביטול לפי סעיפים 24(3) ו-24(5) לחוק, אם כי מטעמים אחרים.

11.              את העילה לפי סעיף 24(3) לחוק, היינו חוסר סמכותו של הבורר, מנמק תבור בכך שבפסק הבוררות נדרש הבורר להוראות הסכם הפלת"ד, וזאת אף שהסכם זה לא היה חלק מן המחלוקת ולא היה מקום להיזקק לו בכל אופן שהוא. את העילה לפי סעיף 24(5) לחוק מבסס תבור על כך שאחת השאלות שבה היה על הבורר להכריע הייתה אם הוסכם בין הצדדים על תשלום שכר טרחה בתשלום אחד אם לאו, ותבור טוען שהבורר לא הכריע במחלוקת זו.

12.              בתשובתו של שחר לטענות תבור הוא הצביע על כך שלכאורה קיימת תמימות דעים בין הצדדים בנוגע לצורך לבטל את פסק הבוררות, ולכן יש לקבל את בקשתו שלו לעשות כן. על פי הטענה, כאשר תבור טוען לקיומן של עילות ביטול מכוח סעיפים 24(3) ו-24(5), וכאשר גם שחר טוען לקיומן של עילות כאלה, גם אם אין תמימות דעים ביניהם בנוגע לנסיבות המקימות אותן, כי אז על בית המשפט להיעתר לשתי הבקשות ולבטל את פסק הבוררות.

דיון

13.              לאחר עיון בבקשות ובנימוקיהן ולאחר ששמעתי את טענות באי כוח הצדדים החלטתי לדחות את שתי הבקשות, וכפועל יוצא מכך לאשר את פסק הבוררות.

14.              תחילה אתייחס להיבט דיוני שהוא יוצא דופן במובן מסוים, היינו לעובדה ששני הצדדים עותרים, כל אחד מטעמיו, לביטולו של פסק הבוררות, עובדה שלכאורה צריכה הייתה להביא אותי לעשות כן אף מבלי לשקול את טענותיהם. ואכן, העליתי אפשרות זו בפני הצדדים בעת דיון שהתקיים ביום 16.12.12, אלא שתבור התנגד לכך בעיקר מן הטעם שלטענתו, בקשתו איננה לבטל כליל את פסק הבוררות כי אם רק חלקים ממנו שעליהם הוא הצביע בבקשתו. במצב דברים זה ונוכח נימוקי ההתנגדות שהעלה כל אחד מן הצדדים במענה לבקשת משנהו לביטול פסק הבוררות, הגעתי למסקנה שיש לנהוג במצוות ההלכה שלפיה " מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר"(ע"א 823/87 דניה סיקוס חברה לבניה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ פ"ד מב(4) 605 (1988)) ( "עניין דניה"). בהתאם לכך החלטתי לבחון לגופן את הטענות שהעלה כל אחד מן הצדדים כנגד פסק הבוררות, ומשהגעתי למסקנה שלא מתקיימת עילה לביטולו, החלטתי לדחות את שתי הבקשות.

15.              בפתח הדברים ראוי להרחיב מעט על ההנמקה שבפסק הבורר, ובתוך כך גם לסקור את ההוראות הרלוונטיות שבשני הסכמי שכר הטרחה אשר הבורר נדרש להן בפסק הבוררות. הבורר התייחס להוראות הכלולות בשני הסכמי שכר הטרחה, של הפלת"ד ושל המל"ל, ואשר עניינן הוא שכר טרחה בגין טיפול בהליכי מל"ל. הוראה כזו מצויה בסעיף 2.5 להסכם פלת"ד ובסעיף 2.3 של הסכם מל"ל. כאמור, המחלוקת שעמדה להכרעתו של הבורר הייתה בשאלת שכר הטרחה בגין הטיפול בתביעת מל"ל והבורר הסיק, על יסוד סעיף 2.3.2 של הסכם מל"ל, שניתן לפסוק את שכר הטרחה המגיע לתבור על יסוד היוון הסכומים שהתקבלו ממל"ל (ועל כך מלין שחר), ובצד זאת הוא נדרש לסעיף 2.5 בהסכם פלת"ד, הקובע תקרת שכר טרחה של 10% מתגמולי המל"ל (ועל כך מלין תבור).